רבנו בחיי, דברים כ״ט:ט׳

« רבנו בחיי Devarim 29:6 רבנו בחיי Devarim 29:11 »

9 סנהדרין פתח ↗

מַחְלוֹקֶת בְּעוֹקֵר הַגּוּף דַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דַּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״מִן הַדֶּרֶךְ״ – אֲפִילּוּ מִקְצָת הַדֶּרֶךְ. אֲבָל עוֹקֵר הַגּוּף דִּשְׁאָר מִצְוֹת, דִּבְרֵי הַכֹּל בְּחֶנֶק. וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דְּבִשְׁאָר מִצְוֹת, דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: ״לָלֶכֶת״ – זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, ״בָּהּ״ – זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, עֲשֵׂה בַּעֲבוֹדָה זָרָה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? תַּרְגְּמַהּ רַב חִסְדָּא: ״וְנִתַּצְתֶּם״. רַב הַמְנוּנָא אָמַר: מַחֲלוֹקֶת בְּעוֹקֵר הַגּוּף, בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת, וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דַּעֲבוֹדָה זָרָה. דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״מִן הַדֶּרֶךְ״, אֲפִילּוּ מִקְצָת הַדֶּרֶךְ. אֲבָל קִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת, דְּבִשְׁאָר מִצְוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה – חַיָּיב. לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת – רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִילּוּ אוֹמֵר: ״הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב. אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב חִסְדָּא. רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא. אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב חִסְדָּא: הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה – דִּבְרֵי הַכֹּל בְּחֶנֶק. לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת – רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וְהוּא הַדִּין לְרַבָּנַן. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִילּוּ אָמַר ״הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ״ – חַיָּיב. מָר כִּדְאִית לֵיהּ, וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ. רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא: הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת – חַיָּיב, מָר כִּדְאִית לֵיהּ וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ. לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת בִּשְׁאָר מִצְוֹת – רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וְהוּא הַדִּין לְרַבָּנַן. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִילּוּ אוֹמֵר ״הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ״ – חַיָּיב, מָר כִּדְאִית לֵיהּ וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל, אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא ״עֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה״ – שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֲפִילּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ – אַל תִּשְׁמַע לוֹ. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, לְפִיכָךְ נָתְנָה תּוֹרָה מֶמְשָׁלָה בָּהּ, שֶׁאֲפִילּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ – אַל תִּשְׁמַע לוֹ. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד חַמָּה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ! אֶלָּא כְּגוֹן חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ נְבִיא אֱמֶת, וּלְבַסּוֹף נְבִיא שֶׁקֶר. וְזוֹמְמֵי בַּת כֹּהֵן – מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו״? לְפִי שֶׁכׇּל הַמְזוּמָּמִין שֶׁבַּתּוֹרָה, זוֹמְמֵיהֶן וּבוֹעֲלֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. בַּת כֹּהֵן הִיא בִּשְׂרֵיפָה, וְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵיפָה. זוֹמְמִין – אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לוֹ הוּקְשׁוּ, אִם לָהּ הוּקְשׁוּ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו״ – לְאָחִיו וְלֹא לַאֲחוֹתוֹ. הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַנֶּחְנָקִין מַתְנִי׳ כׇּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר״. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר ״כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה׳ רֹפְאֶךָ״. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים: יָרׇבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַים לְמַלְכוּתוֹ״. אָמְרוּ לוֹ: לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתוֹפֶל, וְגֵחֲזִי. גְּמָ׳ וְכׇל כָּךְ לָמָּה? תָּנָא: הוּא כָּפַר בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, שֶׁכׇּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִין שֶׁכׇּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה׳ וְגוֹ׳ כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן״. וּכְתִיב: ״וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה ה׳ עוֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל״. וּכְתִיב: ״וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת״. וְדִילְמָא קִלְלַת אֱלִישָׁע גְּרַמָה לֵיהּ? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: קִלְלַת חָכָם, אֲפִילּוּ עַל חִנָּם הִיא בָּאָה. אִם כֵּן, לִכְתּוֹב קְרָא: ״וַיִּרְמְסוּהוּ וַיָּמֹת״. מַאי ״בַּשַּׁעַר״? עַל עִסְקֵי שַׁעַר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה׳ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן״. וְכִי אַהֲרֹן לְעוֹלָם קַיָּים? וַהֲלֹא לֹא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ תְּרוּמָה! אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָתִיד לִחְיוֹת, וְיִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין לוֹ תְּרוּמָה. מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״לְאַהֲרֹן״ – כְּאַהֲרֹן, מָה אַהֲרֹן חָבֵר – אַף בָּנָיו חֲבֵרִים. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִין שֶׁאֵין נוֹתְנִין תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַים לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳״. כׇּל הַמַּחְזִיק בְּתוֹרַת ה׳ – יֵשׁ לוֹ מְנָת, וְשֶׁאֵינוֹ מַחְזִיק בְּתוֹרַת ה׳ – אֵין לוֹ מְנָת. אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב יְהוּדָה: כׇּל הַנּוֹתֵן תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ, כְּאִילּוּ נוֹתְנָהּ לִפְנֵי אֲרִי. מָה אֲרִי - סָפֵק דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, סָפֵק אֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, אַף כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ - סָפֵק אוֹכְלָהּ בְּטׇהֳרָה, סָפֵק אוֹכְלָהּ בְּטוּמְאָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף גּוֹרֵם לוֹ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ״. דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא: אַף מַשִּׂיאוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאׇכְלָם אֶת קׇדְשֵׁיהֶם״. תַּנְיָא, רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן״. ״לָכֶם״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לָהֶם״. מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. צֶדֶ״ק גַּ״ם גֶּשֶׁ״ם קָ״ם סִימָן שָׁאֲלוּ צַדּוּקִים אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּיה מֵתִים? אָמַר לָהֶם: מִן הַתּוֹרָה, וּמִן הַנְּבִיאִים, וּמִן הַכְּתוּבִים. וְלֹא קִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ. מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם״. אָמְרוּ לוֹ: וְדִילְמָא ״וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה״? מִן הַנְּבִיאִים, דִּכְתִיב: ״יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל״. וְדִילְמָא מֵתִים שֶׁהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל? מִן הַכְּתוּבִים, דִּכְתִיב: ״וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים״. וְדִילְמָא רַחוֹשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָותֵיהּ בְּעָלְמָא? כְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: כׇּל מִי שֶׁנֶּאֶמְרָה הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ בְּעוֹלָם הַזֶּה, שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים״. עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מִקְרָא זֶה: ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם״. ״לָכֶם״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לָהֶם״. מִיכָּן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה אָמַר לָהֶם, ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם״. פְּשִׁיטָא דְּחַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם! אֶלָּא, אֲפִילּוּ בְּיוֹם שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלָּם מֵתִים – אַתֶּם חַיִּים. מָה הַיּוֹם כּוּלְּכֶם קַיָּימִין, אַף לָעוֹלָם הַבָּא כּוּלְּכֶם קַיָּימִין. שָׁאֲלוּ רוֹמִיִּים אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת? אֲמַר לְהוּ: תַּרְוַויְיהוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה״. וְדִילְמָא ״וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה״? אֲמַר לְהוּ: נְקוּטוּ מִיהָא פַּלְגָא בִּידַיְיכוּ, דְּיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם וְגוֹ׳״. תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי: בְּדָבָר זֶה זִיַּיפְתִּי סִפְרֵי כוּתִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. אָמַרְתִּי לָהֶן: זִיַּיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ״. ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״עֲוֹנָהּ בָּהּ״ – לְאֵימַת? לָאו לָעוֹלָם הַבָּא? אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וְלֵימָא לְהוּ תַּרְוַיְיהוּ מֵ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״! אִינְהוּ הֲווֹ אָמְרִי לֵיהּ: דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. כְּתַנָּאֵי: ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – ״הִכָּרֵת״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״תִּכָּרֵת״ לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״אֶת ה׳ הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה״, וְכִי שְׁלֹשָׁה עוֹלָמִים יֵשׁ? אֶלָּא ״וְנִכְרְתָה״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״הִכָּרֵת״ לָעוֹלָם הַבָּא, ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בֵּין רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבֵין רַבִּי עֲקִיבָא, ״עֲוֹנָהּ בָּהּ״ מַאי עָבְדִי בֵּיהּ? לְכִדְתַנְיָא: יָכוֹל אֲפִילּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֲוֹנָהּ בָּהּ״. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ. שָׁאֲלָה קְלֵיאוֹפַּטְרָא מַלְכְּתָא אֶת רַבִּי מֵאִיר. אָמְרָה: יָדַעְנָא דְּחָיִי שָׁכְבֵי, דִּכְתִיב ״וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ״. אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין, עוֹמְדִין עֲרוּמִין אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶן עוֹמְדִין? אֲמַר לַהּ: קַל וָחוֹמֶר מֵחִיטָּה. וּמָה חִיטָּה שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרוּמָּה יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁין, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבָּרִים בִּלְבוּשֵׁיהֶן – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָמְרִיתוּ דְּשָׁכְבֵי חָיִי. הָא הָווּ עַפְרָא, וְעַפְרָא מִי קָא חָיֵי?!

9 מדרש תנחומא פתח ↗

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד משלי יב, ז. כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ בָּהֶם, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה. הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל, לֹא הָיְתָה לָהֶם תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם בראשית ז, כג. הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי סְדוֹם, וְלֹא הָיְתָה בָהֶן תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל שם יט, כה. הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִים, וְלֹא הָיְתָה לָהֶן תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד שמות יד, כח. הָפַךְ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל בָּבֶל וְלֹא הָיְתָה לָהּ תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד ישעיה יד, כב. וְעַל כֻּלָּם אָמַר דָּוִד, שָׁם נָפְלוּ פּוֹעֲלֵי אָוֶן וְגוֹ' תהלים לו, יג. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, נוֹפְלִין וְעוֹמְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי וְגוֹ' מיכה ז, ח. כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְגוֹ' מלאכי ג, ו, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִכֵּיתִי אֻמָּה וְשָׁנִיתִי לָהּ. אֲבָל אַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם מלאכי ג, ו, שֶׁנֶּאֱמַר: חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם דברים לב, כג, חִצַּי כָּלִין וְהֵן אֵינָן כָּלִים. וְכָךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי וְגוֹ' איכה ג, יב. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגִבּוֹר שֶׁהֶעֱמִיד אֶת הַקּוֹרָה וְהָיָה זוֹרֵק בּוֹ אֶת הַחִצִּים. חִצָּיו כָּלִין וְהַקּוֹרָה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. אַף יִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן, הַיִּסּוּרִין כָּלִין וְהֵם בִּמְקוֹמָן עוֹמְדִין וְאֵינָן כָּלִין. לְכָךְ נֶאֱמַר: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם. אָמַר חִזְקִיָּה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא, לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת קְלָלוֹת. לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ חוּץ מֵאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, מִיָּד הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם וְאָמְרוּ, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּאֵלּוּ. מִיָּד קָרָא אוֹתָן מֹשֶׁה וְהָיָה מְפַיְּסָן. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְגוֹ', וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ'. וְאַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי וַאֲמַרְתֶּם לְפָנַי דְּבָרִים שֶׁאַתֶּם חַיָּבִין עֲלֵיהֶם כְּלָיָה וְלֹא עָשִׂיתִי אֶתְכֶם כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ וְגוֹ' תהלים קו, ז. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל שמות לב, ד. וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה הַגּוֹיִם נִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה וְאָנוּ קַיָּמִין. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶן יִסּוּרִין, מְבַעֲטִים בָּהֶן וְאֵינָם מַזְכִּירִין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְגוֹ' תהלים עט, ו. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן, הֵן נִכְנָעִין וּמִתְפַּלְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וְגוֹ' שם קטז, ג-ד. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁקְּלָלוֹת הַלָּלוּ בָּאוֹת עֲלֵיכֶם, הֵן מַעֲמִידוֹת אֶתְכֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ וְגוֹ' דברים ח, טז. וְכָךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהַיִּסּוּרִין הַלָּלוּ בָּאִין עֲלֵיכֶם, יֵשׁ לָכֶם עֲמִידָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי מָה עֲשָׂאָן מֹשֶׁה מַצֵּבָה. מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין מִדַּעַת לְדַעַת. מִדַּעַת מֹשֶׁה לְדַעַת יְהוֹשֻׁעַ. מִדַּעַת יְהוֹשֻׁעַ לְדַעַת הַזְּקֵנִים. וְאַף יְהוֹשֻׁעַ עֲשָׂאָן מַצֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וְגוֹ' יהושע כד, א. וְאַף שְׁמוּאֵל שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין מִדַּעְתּוֹ לְדַעַת מְלָכִים, עֲשָׂאָן מַצֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאֶשְׁפְּטָהּ אֶתְכֶם ש״‎א יב, ז. דָּבָר אַחֵר, אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, מָה הַיּוֹם מֵאִיר פְּעָמִים וּמַאֲפִיל פְּעָמִים, אַף אַתֶּם כְּשֶׁאֲפֵלָה לָכֶם, עָתִיד לְהָאִיר לָכֶם אוֹר עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְךָ ה' לְאוֹר עוֹלָם ישעיה ס, יט. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם דברים ד, ד. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אִם נוֹטֵל אָדָם אֲגֻדָּה שֶׁל קָנִים, שֶׁמָּא יָכֹל לְשָׁבְרָם בְּבַת אַחַת. וְאִלּוּ נוֹטֵל אַחַת אַחַת, אֲפִלּוּ תִּינוֹק מְשַׁבְּרָן. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאֲלִין עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְגוֹ' ירמיה נ, ד. כְּשֶׁהֵן אֲגוּדִים, מְקַבְּלִין פְּנֵי שְׁכִינָה.

11 מדרש תנחומא פתח ↗

לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. שָׁלֹשׁ כְּרִיתוֹת כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. אַחַת כְּשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְאַחַת בְּחוֹרֵב, וְאַחַת כָּאן. וְלָמָּה כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶן כָּאן. מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִמָּהֶן בְּסִינַי, בִּטְּלוּהָ וְאָמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ שמות לב, ד. לְפִיכָךְ חָזַר וְכָרַת עִמָּהֶן בְּחוֹרֵב, וְקָבַע עָלֶיהָ קְלָלָה לְמִי שֶׁחוֹזֵר בִּדְבָרָיו. וְאֵין לְשׁוֹן לְעָבְרְךָ, אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הַעֲבֵר בְּךָ קְלָלָה אִם אַתָּה חוֹזֵר בִּי בַּדָּבָר הַזֶּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁהִכְעִיסוּ יִשְׂרָאֵל וְהָלְכוּ בַּגָּלוּת, מַה דָּנִיֵּאל אוֹמֵר, וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה דניאל ט, יא. וְאֵין אָלָה אֶלָּא לְשׁוֹן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה במדבר ה, כז. לְלַמֶּדְךָ, כְּשֵׁם שֶׁמַּשְׁבִּיעִים אֶת הַסּוֹטָה, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, כָּל הַטֹּרַח הַזֶּה לָמָּה. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָכֶם, אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם שֶׁלֹּא אֲשַׁנֶּה בָּכֶם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ. וְאָמַר, מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים שה״‎ש ז, ו. וְאֵין אָסוּר אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ במדבר ל, יא, לְפִיכָךְ אֵינוֹ יָכֹל לַעֲבֹר עַל שְׁבוּעָתוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ לִפְרֹק עֹל שְׁבוּעָתוֹ בִּימֵי יְחֶזְקֵאל, מַה כְּתִיב שָׁם, בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת ה' יחזקאל כ, א. אָמְרוּ לוֹ: בֶּן כֹּהֵן הַקּוֹנֶה אֶת הָעֶבֶד, מַהוּ שֶׁאוֹכֵל בִּתְרוּמָה. אָמַר לָהֶם: אוֹכֵל. אָמְרוּ לוֹ: אִם חָזַר כֹּהֵן וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל, לֹא יָצָא מֵרְשׁוּתוֹ. אָמַר לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לוֹ: אַף אָנוּ כְּבָר יָצָאנוּ מֵרְשׁוּתוֹ, נִהְיֶה כְּכָל הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם יְחֶזְקֵאל לְיִשְׂרָאֵל, וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִּהְיֶה שם פסוק לב. וְאוֹמֵר: חַי אֲנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ' שם פסוק לג. אָמַר לָהֶם: כָּל זְמַן שֶׁלֹּא מְכָרוֹ, בִּרְשׁוּתוֹ הוּא. וְאַתֶּם לֹא נִמְכַּרְתֶּם בְּדָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֹה אָמַר ה', חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְגוֹ' ישעיה נב, ג. לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ וְגוֹ', שֶׁלֹּא אֶחְזֹר בַּדָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם. וְלֹא אֶתְכֶם לְבַדְּכֶם, אֶלָּא אַף הַדּוֹרוֹת הָעֲתִידִין לָבֹא, הָיוּ שָׁם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, לָמָּה כְּתִיב: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ' וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה. לְפִי שֶׁהַנְּשָׁמוֹת הָיוּ שָׁם וַעֲדַיִן גּוּף לֹא נִבְרָא, לְכָךְ לֹא כְּתִיב בָּהֶן עֲמִידָה. שֶׁמָּא תֹּאמַר מִמִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ וְגוֹ'. וּכְתִיב: וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, מַעֲשֵׂה הַגּוֹיִם. אִם הָיְתָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל אֶבֶן, הָיְתָה מֻנַּחַת בַּחוּץ אוֹ בִּפְנִים, נוֹהֵג בָּהּ הֶפְקֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְגוֹ'. הָיְתָה שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, מַכְנִיסָהּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים וְיִזָּהֵר בָּהּ וְיִשְׁמְרֶהָ שֶׁלֹּא יִגְנְבוּהָ בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, תָּבֹא מְאֵרָה עַל לָבָן שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב, לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהַי בראשית לא, ל. לְעַצְמָהּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַצִּיל אֶת הַגְּנֵבָה, לָאֲחֵרִים הֵיאַךְ יְכוֹלָה לְהַצִּיל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵן, שֶׁהֵן עוֹבְדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, הוּא תְּהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' דברים י, כא. הוּא מְשַׁמֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאָב הַמְשַׁמֵּר אֶת הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל תהלים קכא, ד.

13 מדרש תנחומא פתח ↗

‎וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, אָנֹכִי ה'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף מַה שֶּׁהַנְּבִיאיִם עֲתִידִין לְהִתְנַבְּאוֹת, כֻּלָּם קִבְּלוּ מֵהַר סִינַי. מִנַּיִן? דִּכְתִיב: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם דברים כט, יד, הֲרֵי מִי שֶׁנִּבְרָא כְּבָר. יֶשְׁנוֹ, מִי שֶׁהוּא בָּעוֹלָם. וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ, הֲרֵי מִי שֶׁעָתִיד לְהִבָּרְאוֹת וְאֵינֶנּוּ. עִמָּנוּ הַיּוֹם, עִמָּנוּ עוֹמֵד אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עִמָּנוּ הַיּוֹם, אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁעֲתִידִין לְהִבָּרְאוֹת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן עֲמִידָה, שֶׁאַף הֵן הָיוּ בִּכְלָל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: מַשָּׂא דְבַר ה' בְּיַד מַלְאָכִי מלאכי א, א. עַל מַלְאָכִי לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּיַד מַלְאָכִי. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכְּבָר הָיְתָה הַנְּבוּאָה בְּיָדוֹ מֵהַר סִינַי. וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר: קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי, וְאַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹקִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ ישעיה מח, טז. אָמַר יְשַׁעְיָה, מִשָּׁעָה שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה קִבַּלְתִּי הַנְּבוּאָה הַזּוֹ. הֱוֵי אוֹמֵר: מֵעֵת הֱיוֹת הַתּוֹרָה שָׁם אָנִי, אֶלָּא וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹקִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא נִתְּנָה לִי רְשׁוּת לְהִתְנַבְּאוֹת.

9 טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת משלי כז, ה

10 שלמה המלך ע"ה הודיענו בספרו עקרים גדולים במדת התוכחה, ולמד דעת את העם כי החיים דבקים עם התוכחה, והמיתה דבקה עם מי ששונא התוכחה. החיים דבקים עם התוכחה הוא שכתוב שם ו ודרך חיים תוכחות מוסר, וכתיב שם י אורח לחיים שומר מוסר, וכתיב שם טו מרפא לשון עץ חיים, יאמר כי רפואות הלשון והוא התוכחה הוא עץ החיים, והמיתה דבקה במי ששונא התוכחה הוא שכתוב שם י מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות, יאמר כי עוזב אורח והוא שעובר על דברי תורה לשעה אבל אינו שונא התוכחת יהיה נשפט במוסר רע ייסרנו הש"י למען ישוב מדרכו הרעה, אבל מי שהוא שונא התוכחת לא יספיק לו שיהיה נשפט ביסורין כי אין לו תקנה, ועל כי יהיה נשפט במיתה. אהבת התוכחה הוא אות ומופת על טובת המדות, ושנאת התוכחה עדות גדולה על רוע הטבע ועל פחיתות המדות, ועל זה אמר הכתוב משלי ט אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך, המוכיח לחבירו ראוי לו שיגלה אליו מצפוני האמת ואינו ראוי להחניף לו, רק שיצדיק אותו במה שראוי וירשיענו במה שראוי, שהרי צדיק ורשע שני הפכים, ומי שנמלט מדרך מדת הרשע אינו נקרא צדיק עד שיתקרב למעלת הצדיק, לפי שמדת הרשע בקצה הראשון ומדת הצדיק בקצה האחרון, וזה הנמלט ממדת רשע הוא באמצע, ומפני זה ראוי המוכיח לגלות אל הנוכח כל האמת בעניניו ובמעשיו כי היא התוכחת העקרית, ועל כן אמר שלמה ע"ה בכאן שם כז טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, טוב מי שמוכיח לחברו ומדבר אתו קשות ומודיעו האמת בפניו ומראה לו שנאה בדברי פיו, יותר ממי שיש לו אהבה מסותרת שאוהב חבירו בחדרי לבו ואינו מוכיחו על מה שרואה בו. ויש שפירשו טובה תוכחת מגולה, שהכתוב דבק ראשו עם סופו, כלומר טובה תוכחת מגולה כשהיא באה מאהבה מסותרת, כלומר שהמוכיח מוכיחו מאהבה. אבל הקמחי ז"ל פירש בשם אביו ז"ל, טובה תוכחת מגולה התוכחת כשהיא מגולה היא טובה, אבל כשהיא מאהבה מסותרת, כלומר ראוי שתהיה התוכחת בסתר לא בגלוי כדי שלא לביישו. ואמרו במדרש אלה הדברים רבה, טובה תוכחת מגולה אלו תוכחותיו של משה, מאהבה מסותרת זה בלעם הרשע שהיה מברך את ישראל והיה אחד בלבו ואחד בפיו, בא לומר מה טובו אהליך מואב משכנותיך בני עמון, והקב"ה עקם את פיו ואמר מה טובו אהליך יעקב משכנותך ישראל, אבל משה תוכחותיו היו מגולות. ויתכן לפרש טובה תוכחת מגולה, אלו תוכחות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה, שאין בהן אפילו אחת מפי משה עצמו אלא כלן מפי הגבורה, זהו שאמר מאהבה מסותרת, והיא השכינה הנסתרת הנקראת אהבה, כענין שכתוב שם טו טוב ארוחת ירק ואהבה שם, ובאורו שכינה, כענין שיר ב אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, שם ח אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, וכן בתפלה להודות לך וליחדך באהבה, ועל כן יאמר טובה תוכחת מגולה מאהבה, הבאה מאהבה, כלומר מן השכינה, ומהו טובתה, שאף על פי שעברו כל התוכחות על ישראל ונתקיימו עליהם, אלו בבית ראשון ואלו בבית שני, הרי עברו כולן ובאו לטובתן, כענין שכתוב דברים ח למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך, וכל התוכחות כלות וישראל קיימין, וזהו שאמר הנביא מלאכי ג אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, ודרשו רז"ל אומות העולם בנפילה אחת ואין להם תקומה, שנאמר תהלים לו שם נפלו פועלי און דחו ולא יכלו קום, אבל ישראל נופלין כמה נפילות ויש להם תקומה, שנאמר מיכה ז אל תשמחי אויבתי לו כי נפלתי קמתי. וזהו שדרשו רז"ל דברים לב חצי אכלה בם, חצי כלין והם אינן כלין. משל למה הדבר דומה, לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בה חצים, החצים כלין והקורה עומדת. כך ישראל נופלין כמה נפילות וסובלין כמה יסורין, היסורין כלין והן במקומן עומדין. והוא שאמר ירמיה ע"ה איכה ג דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ. וזהו שאמר משה בתוכחתו.

11 אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. נתקבצו עתה בכאן כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית הראשון במעמד הר סיני, ומפני שבטלו הברית הראשון שבסיני באמרם שמות לב אלה אלהיך ישראל, לפיכך חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו עליהם באלה ובשבועה, ומזה יאמר להם משה אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם, כלומר המעמד הזה שאתם בברית הזאת, נצבים כלכם לפני השי"ת כמו שהיו אבותיכם בהר סיני בברית הראשון, הוא שתכנסו בברית הש"י ושתקבלו אותו עליכם באלה ובשבועה מה שלא נעשה בראשון. ויתכן לומר כי נכללו בפסוק זה שתי הבטחות, האחת שיהיו ישראל קיימין ולא יתבטלו לעולם אבל יהיו דור אחרון ולעולם יעמדו, והשני שיהיו זוכין לחיי העוה"ב בקיום התורה. והוצרך להבטיח כן מפני שישראל היו ראוין להאבד לכובד התוכחות שהזכיר למעלה שעברו עליהם, ועל כן אמר שיהיו נצבים היום בעולם הזה, כלשון תהלים קיט לעולם ה' דברך נצב בשמים, ולא יאבדו מפני התוכחות הקשות אבל תהיינה להם מרוק עונות שבהן יזכו לחיי העוה"ב, והוא שאמר לפני ה' אלהיכם, כלשון דברים ו וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו, שהיא הבטחה בשכר העוה"ב, וזהו לשון כלכם, כלשון רז"ל שאמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב.

12 ובמדרש אתם נצבים היום, מה היום הזה תחלתו מאפיל ואחר כך מאיר, כך אפלה שלכם עתידה להאיר, שנאמר ישעיה ס והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך.

13 ראשיכם שבטיכם. כלומר ראשיכם שהם ראשי שבטיכם. והזכיר החשובים תחלה, ואחר כך הגברים, כל איש ישראל, ואחר כך הטף בזכרים, ואחר כך הנשים ואחר כך הגרים.

14 כל איש ישראל דקדקו רבותינו ז"ל מכאן שכל ישראל נתפסין בעון איש אחד, וראיה לזה עכן שמעל בחרם ואמר הקדוש ב"ה ליהושע יהושע ז חטא ישראל, וכל ישראל נתפסו בעונו, וזהו לשון כל איש ישראל כלומר כל ישראל נתפסים בעון איש אחד, וזהו שכתוב ויקרא כו וכשלו איש באחיו, ודרשו רז"ל בעון אחיו, ללמדך שכל ישראל ערבין זה בזה. ואם בפורענות מצינו שהרבים נתפסים בעון היחיד, כל שכן שהרבים נושעים בזכות היחיד, וכן אמר אליפז לאיוב איוב כב ימלט אי נקי, כלומר נקי אחד ימלט כל האי, ואם האמת אתך שאתה נקי וצדיק ונמלט כל העיר בבור כפיך, וכן דרשו רז"ל בשביל צדיק אחד העולם עומד, שנאמר משלי י וצדיק יסוד עולם, שהרי מדה טובה מרובה על מדת פורענות.

9 סוטה פתח ↗

דִּכְתִיב: ״הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ״. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן״, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: בְּעֵצָה עֲמוּקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, דִּכְתִיב: ״יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״. ״כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן״. וְלָא הֲווֹ לֵיהּ בְּנֵי? וְהָכְתִיב: ״וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלֹשָׁה בָּנִים וּבַת אַחַת״! אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בֵּן הָגוּן לַמַּלְכוּת. רַב חִסְדָּא אָמַר, גְּמִירִי: כׇּל הַשּׂוֹרֵף תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, אֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ. וְאִיהוּ קַלְיַיהּ לִדְיוֹאָב, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי וְלוֹ שָׁם שְׂעֹרִים לְכוּ וְהַצִּיתוּהָ בָאֵשׁ וַיַּצִּיתוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶת הַחֶלְקָה בָּאֵשׁ״. וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה מִרְיָם וְכוּ׳. מִי דָּמֵי? הָתָם — חֲדָא שַׁעְתָּא, הָכָא — שִׁבְעָה יוֹמֵי! אָמַר אַבָּיֵי, אֵימָא: וּלְעִנְיַן הַטּוֹבָה אֵינוֹ כֵּן. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא ״וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה״ קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה, דִּבְאוֹתָהּ מִדָּה, וּלְעוֹלָם מִדָּה טוֹבָה מְרוּבָּה מִמִּדַּת פּוּרְעָנוּת. ״וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק״, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: פָּסוּק זֶה כּוּלּוֹ עַל שֵׁם שְׁכִינָה נֶאֱמַר: ״וַתֵּתַצַּב״ — דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא ה׳ וַיִּתְיַצַּב וְגוֹ׳״. ״אֲחוֹתוֹ״ — דִּכְתִיב: ״אֱמֹר לַחׇכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ״. ״מֵרָחוֹק״ — דִּכְתִיב: ״מֵרָחוֹק ה׳ נִרְאָה לִי״. ״לָדַעַת״ — דִּכְתִיב: ״כִּי אֵל דֵּעוֹת ה׳״. ״מָה״ — דִּכְתִיב: ״מַה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ״. ״יֵּעָשֶׂה״ — דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה׳ אֱלֹהִים דָּבָר״. ״לוֹ״ — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר לוֹ ה׳ שָׁלוֹם״. ״וַיָּקׇם מֶלֶךְ חָדָשׁ וְגוֹ׳״. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר: שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵירוֹתָיו. מַאן דְּאָמַר חָדָשׁ מַמָּשׁ — דִּכְתִיב ״חָדָשׁ״, וּמַאן דְּאָמַר שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵירוֹתָיו, דְּלָא כְּתִיב ״וַיָּמׇת וַיִּמְלוֹךְ״. ״אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף״, דַּהֲוָה דָּמֵי כְּמַאן דְּלָא יָדַע לֵיהּ כְּלָל. ״וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. תָּנָא: הוּא הִתְחִיל בְּעֵצָה תְּחִילָּה לְפִיכָךְ לָקָה תְּחִילָּה. הוּא הִתְחִיל בְּעֵצָה תְּחִילָּה — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ״, לְפִיכָךְ לָקָה תְּחִילָּה — כְּדִכְתִיב: ״וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכׇל עֲבָדֶיךָ״. ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״. ״לָהֶם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בֹּאוּ וְנֶחְכַּם לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל — בַּמֶּה נְדוּנֵם? נְדוּנֵם בָּאֵשׁ — כְּתִיב: ״כִּי הִנֵּה ה׳ בָּאֵשׁ יָבֹא״, וּכְתִיב: ״כִּי בָאֵשׁ ה׳ נִשְׁפָּט וְגוֹ׳״. בְּחֶרֶב — כְּתִיב: ״וּבְחַרְבּוֹ אֶת כׇּל בָּשָׂר״. אֶלָּא בּוֹאוּ וּנְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי וְגוֹ׳״. וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִין שֶׁעַל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל עַל אוּמָּה אַחַת הוּא מֵבִיא. אִי נָמֵי: הוּא אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל הֵן בָּאִין וְנוֹפְלִין בְּתוֹכוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ״. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם״ — בִּקְדֵירָה שֶׁבִּישְּׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״זָדוּ״ לִישָּׁנָא דִקְדֵירָה הוּא — דִּכְתִיב: ״וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד״. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי סִימַאי: שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה: בִּלְעָם, וְאִיּוֹב, וְיִתְרוֹ. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ — נֶהֱרַג, אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק — נִידּוֹן בְּיִסּוּרִין. יִתְרוֹ שֶׁבָּרַח — זָכוּ מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁיָּשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב״, וּכְתִיב: ״וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ׳״. ״וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ״, ״וְעָלִינוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: כְּאָדָם שֶׁמְּקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ, וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּחֲבֵירוֹ. ״וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים״, ״עֲלֵיהֶם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תָּנָא דְּבֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאוּ מַלְבֵּן וְתָלוּ לוֹ לְפַרְעֹה בְּצַוָּארוֹ, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לָהֶם אִיסְטְנִיס אֲנִי, אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם אִיסְטְנִיס אַתָּה יוֹתֵר מִפַּרְעֹה? ״שָׂרֵי מִסִּים״, דָּבָר שֶׁמֵּשִׂים לְבֵנִים. ״לְמַעַן עַנּוֹתוֹ בְּסִבְלוֹתָם״, ״עַנּוֹתָם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! לְמַעַן עַנּוֹתוֹ לְפַרְעֹה בְּסִבְלוֹתָם דְּיִשְׂרָאֵל. ״וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה״, רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: שֶׁמְּסַכְּנוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן. וְחַד אָמַר: שֶׁמְּמַסְכְּנוֹת אֶת בַּעְלֵיהֶן, דְּאָמַר מָר: כׇּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן. ״אֶת פִּיתוֹם וְאֶת רַעַמְסֵס״. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: פִּיתוֹם שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רַעַמְסֵס — שֶׁרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִתְרוֹסֵס. וְחַד אָמַר: רַעַמְסֵס שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ פִּיתוֹם — שֶׁרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן פִּי תְהוֹם בּוֹלְעוֹ. ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אוֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרוֹץ״. ״כֵּן רַבּוּ וְכֵן פָּרְצוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן: ״כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרוֹץ״. ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ דּוֹמִין בְּעֵינֵיהֶם כְּקוֹצִים. ״וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ״, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: בְּפֶה רַךְ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: בִּפְרִיכָה. ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וְגוֹ׳״, אָמַר רָבָא: בַּתְּחִילָּה ״בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵנִים״, וּלְבַסּוֹף ״וּבְכׇל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה״. ״אֵת כׇּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ״, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: שֶׁהָיוּ מַחְלִיפִין מְלֶאכֶת אֲנָשִׁים לְנָשִׁים וּמְלֶאכֶת נָשִׁים לַאֲנָשִׁים. וּלְמַאן דְּאָמַר נָמֵי הָתָם בְּפֶה רַךְ, הָכָא וַדַּאי בִּפְרִיכָה. דָּרֵשׁ רַב עַוִּירָא: בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. בְּשָׁעָה שֶׁהוֹלְכוֹת לִשְׁאוֹב מַיִם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לָהֶם דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן, וְשׁוֹאֲבוֹת מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָּגִים, וּבָאוֹת וְשׁוֹפְתוֹת שְׁתֵּי קְדֵירוֹת, אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים. וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעְלֵיהֶן לַשָּׂדֶה, וּמַרְחִיצוֹת אוֹתָן, וְסָכוֹת אוֹתָן, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָן, וּמַשְׁקוֹת אוֹתָן, וְנִזְקָקוֹת לָהֶן בֵּין שְׁפַתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם וְגוֹ׳״, בִּשְׂכַר ״תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם״ זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְבִיזַּת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ״. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת בָּאוֹת לְבָתֵּיהֶם, וְכֵיוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן מוֹלְדֵיהֶן הוֹלְכוֹת וְיוֹלְדוֹת בַּשָּׂדֶה תַּחַת הַתַּפּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ וְגוֹ׳״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ מִשְּׁמֵי מָרוֹם מִי שֶׁמְּנַקֵּיר וּמְשַׁפֵּיר אוֹתָן, כְּחַיָּה זוֹ שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ לֹא כׇרַּת שׇׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְגוֹ׳״. וּמְלַקֵּט לָהֶן שְׁנֵי עִגּוּלִין, אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן וְאֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן וְגוֹ׳״. וְכֵיוָן שֶׁמַּכִּירִין בָּהֶן מִצְרִים בָּאִין לְהוֹרְגָן, וְנַעֲשָׂה לָהֶם נֵס וְנִבְלָעִין בַּקַּרְקַע, וּמְבִיאִין שְׁוָורִים וְחוֹרְשִׁין עַל גַּבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים וְגוֹ׳״. לְאַחַר שֶׁהוֹלְכִין הָיוּ מְבַצְבְּצִין וְיוֹצְאִין כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ״. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְגַּדְּלִין בָּאִין עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָתֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים״, אַל תִּקְרֵי ״בַּעֲדִי עֲדָיִים״, אֶלָּא ״בְּעֶדְרֵי עֲדָרִים״. וּכְשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם, הֵם הִכִּירוּהוּ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״. ״וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת וְגוֹ׳״. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְחַד אָמַר: כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ. מַאן דְּאָמַר אִשָּׁה וּבִתָּהּ — יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם, וּמַאן דְּאָמַר כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ — יוֹכֶבֶד וֶאֱלִישֶׁבַע. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר אִשָּׁה וּבִתָּהּ, דְּתַנְיָא: שִׁפְרָה זוֹ יוֹכֶבֶד, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שִׁפְרָה — שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד. דָּבָר אַחֵר: ״שִׁפְרָה״ — שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ. ״פּוּעָה״ — זוֹ מִרְיָם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״פּוּעָה״ שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה וּמוֹצִיאָה אֶת הַוָּלָד. דָּבָר אַחֵר: ״פּוּעָה״ — שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְאוֹמֶרֶת: עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. ״וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וְגוֹ׳״. מַאי ״אׇבְנָיִם״ — אָמַר רַבִּי חָנָן: סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶן. אָמַר לָהֶן: בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת כַּאֲבָנִים. וְאִית דְּאָמַר, כְּדִכְתִיב: ״וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּה הוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאׇבְנָיִם״, מָה יוֹצֵר זֶה — יָרֵךְ מִכָּאן וְיָרֵךְ מִכָּאן וְסַדָּן בָּאֶמְצַע, אַף אִשָּׁה — יָרֵךְ מִכָּאן וְיָרֵךְ מִכָּאן וְהַוָּלָד בָּאֶמְצַע. ״אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אוֹתוֹ״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶן: בֵּן פָּנָיו לְמַטָּה, בַּת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה. ״וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדוֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן וְגוֹ׳״. ״לָהֶן״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁתְּבָעָן לִדְבַר עֲבֵירָה וְלֹא נִתְבְּעוּ. ״וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְּלָדִים״. תָּנָא: לֹא דַּיָּין שֶׁלֹּא הֵמִיתוּ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן. ״וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדוֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים וְגוֹ׳״. מַאי ״חָיוֹת״? אִילֵימָא חַיּוֹת מַמָּשׁ, אַטּוּ חַיָּה מִי לָא צְרִיכָה חַיָּה אַחֲרִיתִי לְאוֹלוֹדַהּ? אֶלָּא אָמְרוּ לוֹ, אוּמָּה זוֹ כְּחַיָּה נִמְשְׁלָה: יְהוּדָה — ״גּוּר אַרְיֵה״, דָּן — ״יְהִי דָן נָחָשׁ״, ״נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה״, ״יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם״, יוֹסֵף — ״בְּכוֹר שׁוֹר״, ״בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף״. דִּכְתִיב בֵּיהּ — כְּתִיב בֵּיהּ. וּדְלָא כְּתִיב בֵּיהּ — כְּתִיב בֵּיהּ: ״מַה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה וְגוֹ׳״. ״וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדוֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים״. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: בָּתֵּי כְהוּנָּה וּלְוִיָּה, וְחַד אָמַר: בָּתֵּי מַלְכוּת. מַאן דְּאָמַר בָּתֵּי כְהוּנָּה וּלְוִיָּה — אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה. וּמַאן דְּאָמַר בָּתֵּי מַלְכוּת — דָּוִד נָמֵי מִמִּרְיָם קָאָתֵי, דִּכְתִיב: ״וַתָּמׇת עֲזוּבָה אֵשֶׁת כָּלֵב וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר״. וּכְתִיב: ״וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי וְגוֹ׳״. ״וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן״. בֶּן חֶצְרוֹן? בֶּן יְפֻנֶּה הוּא! בֵּן שֶׁפָּנָה מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וְאַכַּתִּי: בֶּן קְנַז הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיִּלְכְּדָהּ עׇתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב״! אָמַר רָבָא: חוֹרְגוֹ דִּקְנַז הֲוָה.

« רבנו בחיי Devarim 29:6 רבנו בחיי Devarim 29:11 »